לשון הרע במסגרת תפקיד ציבורי – מה דינה?

חוק איסור לשון הרע שואף ליצור מבנה ברור המאזן בין זכותו הבסיסית של אדם לשם טוב מחד, לבין הזכות לחופש הביטוי מאידך. החוק אינו נוגע בזהות הנתבע, או לחליפין התובע, בעיני החוק בין אם מדובר באדם פרטי שנפגע מפרסום דיבה, בעל עסק או איש ציבור – כולם שווים.
זאת ועוד, אין זה רלוונטי אם עסקינן בלשון הרע בפייסבוק, בטלוויזיה, או בפרסום בעיתון.  

על פניו, אנשים הנושאים בתפקידים או משרות ציבוריות, נוטלים על עצמם מראש מעין סיכון לפגיעה בשמם הטוב. כידוע, בזירה הציבורית הסוערת, הם נגישים יותר לעין הציבור, נמדדים בעין ביקורתית וחשופים לאישומים ופרסומים כאלו ואחרים, שלא לטובתם. 

כך, למשל, הגיע למשרדי מקרה מאתגר, הנסוב סביב הזירה הציבורית.

עתירה שהוגשה לבג"ץ בנוגע להליך הבחירות לרב העיר חדרה, עיכבה את הליך הבחירות בו התמודד
הרב ישראל מאיר ביטון שהיה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר מבין כל יתר המועמדים וכמובן, סיכלה את סיכוייו להיבחר ברוב קולות.
בעקבות העתירה, פתח הרב ישראל מאיר ביטון במסע פרסום שלילי אשר כלל השמצות והבלים, פרי דמיונו, כנגד המנכ"ל לשעבר במוסדותיו, בנימין ידידיה, וזאת במטרה להסיט את השיח הציבורי מהעתירה אשר הוגשה לבג"ץ. 

כתוצאה ישירה, נפגע שמו הטוב של בנימין ידידיה ונגרם לו נזק אישי ומקצועי כאחד, מאחר ודבק פגם בתדמיתו המקצועית. מסע ההכפשות הוביל לעוגמת נפש רבה וסיכל את מועמדותו לתפקידים נוספים. משרדנו פנה לרב ישראל מאיר ביטון בבקשה לחזור בו מן הפרסום המזיק ולהביע את התנצלותו, אך הוא בחר שלא להגיב.
מאחר שכך, הוגשה תביעת לשון הרע ע"ס 420,000 ₪ כנגד הרב באמצעות משרדנו, אשר מתמחה בתביעות מסוג זה. 

התביעה הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים לאחר הליך גישור שתוצאותיו אושרו ע"י בית המשפט. ההסכם אומנם נותר סודי, אך חשוב להדגיש כי התובע קיבל סכום נאות.
בנוסף לתשלום,  ביקש התובע מהנתבע לנקות את שמו מכל רבב ולשגר מכתב התנצלות, וכך עשה בפועל.

אסיים בדברי כבוד השופטת דורית בייניש,

"אנו חיים בחברה שבה האלימות פושה כנגע, היתר לאלימות "קלה", עלול להידרדר לאלימות שחומרתה רבה". 

על אף הנטייה ל"סובלנות" כלפי השיח הטעון במרחב הציבורי, אין להקל בזכותו הבסיסית של אדם לשמו הטוב ולנזק הרב אשר עלול להיגרם מדברי דיבה כאלו ואחרים, למען יראו ויראו. 

לשון הרע בהטלת עיקול שווא

האם תאגיד יכול להיתבע בגין לשון הרע?  

לשון הרע הינה עוולה אשר מזכה את הנפגע בפיצוי. החוק קובע כי תחת הגדרה זו נמצאים ביטויים אשר עשויים להשפיל או לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו; לפגוע במשרתו, בעסקו, במשלח-ידו או במקצועו. כפי שהוכחנו בעבר, החוק קובע כי גם חברה או תאגיד, עשויים לתבוע ואף להיתבע בשל עוולת לשון הרע. אך מה דינה של עוולה שנעשתה תוך רשלנות במסגרת העיסוק השוטף של אותו תאגיד וגרמה לנפגע לנזק רב?

כך למשל הובא למשרדנו מקרה מורכב, בו הוטלו על אדם פעולות אכיפה וגבייה מחמירות בשל חוב אשר יוחס לו בשוגג. התובע, מר א.א., טען, כי יוחס לו חוב של אדם אחר אשר אינו קשור אליו כלל.
לראיה – נכתב שם אחר, כתובת אחרת של תא הדואר, מס' שעון המים אחר, ואף מספר נכס אחר. למרות כל אלו הטילה הנתבעת, תאגיד המים, מספר עיקולים על חשבונותיו.
בתגובה, נשלחו אל הנתבעת מספר התראות, אך לא נתקבלה כל תגובה מטעמה. יתר על כן, עיקולים נוספים הוטלו על חשבונות התובע, אדם העומד בהתחייבויותיו תדיר וכעת נאלץ לספק הסברים בגין המחאות שלא כובדו. 

לדבריו, הנתבעת פעלה ברשלנות ולא השכילה לתת תשומת לב יתרה בנקיטת פעולות דרסטיות, כגון הטלת העיקולים, וכתוצאה מכך ניזוק הן שמו הטוב והן מצבו הכלכלי.

בתביעה שהוגשה על ידי משרדנו, הואשמה הנתבעת בעוולות לשון הרע בהטלת העיקולים, הפרת חוק איסור לשון הרע שהובילה לפגיעה בקניינו של התובע, לפגיעה חמורה בשמו ובאמינתו.  בטענותינו נסמכנו על חוק איסור לשון הרע המציין כי הטלת עיקול שלא כדין על חשבונו של חייב או מי שאינו חייב, עשויה להיות בגדר פרסום לשון הרע בהטלת עיקול שווא.

בית המשפט עיין בדברים, פסק לטובת התובע וחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט וכן בפיצוי בגובה עשרות אלפי ש"ח.

בשורה התחתונה: ייטב לחברות ותאגידים לדקדק בתשומת לב בתביעת חובות, בטרם ינקטו בהליכים דרסטיים, כגון הטלת עיקולים, שעלולים לגרור נזק כספי ותדמיתי כאחד.

על לשון הרע, זכויות בע"ח ומה שביניהם

בשנים האחרונות אנחנו עדים לריבוי מקרי לשון הרע כנגד אנשים פרטיים, עסקים וחברות. 

וכתמיד, נשאלת השאלה המתבקשת: האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם במקרה בו סבור אדם כי נעשתה עוולה נוראית לאדם אחר, או לחסר ישע, האם ניתנת לו החרות לפעול בהתאם, אך ורק בשם הצדק כפי שהוא מצטייר בעיניו?

כך למשל, נדרש משרדנו לדון במקרה לשון הרע, בו הנתבעת, גב' א', פרסמה טענות שקריות ופרסום שלילי כנגד התובע, מר ט', בעל משק חקלאי.
הנתבעת התארחה בצימר הגובל במשק המשפחה וטענה כי היתה עדה להתעללות בכלב המשפחה. כתוצאה מכך, פרסמה פוסט מאשים בקבוצת פייסבוק ייעודית.
הפוסט לווה בתמונות וסרטונים של התובעים בחצר ביתם, אותם צילמה הנתבעת ללא ידיעתם. זאת ועוד, גב' א' תיארה בפוסט את התובעים כמתעללים בכלב בבעלותם, והוסיפה פרטים מזהים. חשוב לציין כי הנתבעת לא פנתה לתובעים לברר את העובדות לאשורן ופרסמה את הדברים בקבוצת הפייסבוק מבלי להתייחס להשלכות של פעולותיה. זאת למרות שבעלי הצימר בו שהתה הנתבעת, הפצירו בה לברר את אמיתות הפרסום, אך הנתבעת סירבה לעשות כן.

הסרטונים והפרסומים הנ"ל, זכו למאות שיתופים וצפיות והועברו ברשת לקבוצות נוספות, ו"זכו" לתגובות מתלהמות שאינו מותירות ספק באשר לדרך המתעללת והמזניחה לכאורה של התובעים בטיפול בכלבה. לא זו בלבד, כי הנתבעת הפרה ברגל גסה את פרטיות התובעים כאשר צילמה אותם ללא ידיעתם, אף חמור מכך, בחשיפת זהות התובעים וכתובתם, גרמה נזק רב לשמם הטוב, הובילה לפגיעה כלכלית חמורה וירידה בהזמנות הצימר, וכן חשפה אותם לאלימות פיזית מצד גורמים חמומי מוח עד אשר נאלצו להגיש תלונה במשטרה. הפרסום ערער את מצבם הבריאותי והוביל לקושי רב להמשיך בעבודתם.

כתגובה, שלח משרדנו מכתב התראה לנתבעת בדרישה להסיר את הפוסט לרבות כל התמונות והסרטונים, ולהתנצל בגין הפרסום השקרי, אולם עד שעשתה כן, כאמור, נגרם לתובעים נזק כלכלי רב, על לא עוול בכפם.

לפיכך, הגיש משרדנו תביעת לשון הרע המפרטת את העוולות הרבות אשר נעשו כלפי התובעים, לרבות נזקים כלכליים כבדים, שאת תוצאותיהם הם סופגים עד היום.
לבסוף, בין הצדדים הושג הסכם פשרה המאזן בין טענות הצדדים השונות והתובעים זכו לפיצוי כספי ראוי.

מסיפור המקרה עולה מסקנה נוקבת לכל מפרסמי הפוסטים ברשת: לפני פרסום פוסט מאשים או מכפיש, רצוי לבדוק האם אין דרך אחרת להשיג את המטרה, כדי שלא נשפוך בלי להתכוון בהינף מקלדת, את דם זולתנו.