לשון הרע במסגרת תפקיד ציבורי – מה דינה?

חוק איסור לשון הרע שואף ליצור מבנה ברור המאזן בין זכותו הבסיסית של אדם לשם טוב מחד, לבין הזכות לחופש הביטוי מאידך. החוק אינו נוגע בזהות הנתבע, או לחליפין התובע, בעיני החוק בין אם מדובר באדם פרטי שנפגע מפרסום דיבה, בעל עסק או איש ציבור – כולם שווים.
זאת ועוד, אין זה רלוונטי אם עסקינן בלשון הרע בפייסבוק, בטלוויזיה, או בפרסום בעיתון.
על פניו, אנשים הנושאים בתפקידים או משרות ציבוריות, נוטלים על עצמם מראש מעין סיכון לפגיעה בשמם הטוב. כידוע, בזירה הציבורית הסוערת, הם נגישים יותר לעין הציבור, נמדדים בעין ביקורתית וחשופים לאישומים ופרסומים כאלו ואחרים, שלא לטובתם.
כך, למשל, הגיע למשרדי מקרה מאתגר, הנסוב סביב הזירה הציבורית.
עתירה שהוגשה לבג"ץ בנוגע להליך הבחירות לרב העיר חדרה, עיכבה את הליך הבחירות בו התמודד
הרב ישראל מאיר ביטון שהיה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר מבין כל יתר המועמדים וכמובן, סיכלה את סיכוייו להיבחר ברוב קולות.
בעקבות העתירה, פתח הרב ישראל מאיר ביטון במסע פרסום שלילי אשר כלל השמצות והבלים, פרי דמיונו, כנגד המנכ"ל לשעבר במוסדותיו, בנימין ידידיה, וזאת במטרה להסיט את השיח הציבורי מהעתירה אשר הוגשה לבג"ץ.
כתוצאה ישירה, נפגע שמו הטוב של בנימין ידידיה ונגרם לו נזק אישי ומקצועי כאחד, מאחר ודבק פגם בתדמיתו המקצועית. מסע ההכפשות הוביל לעוגמת נפש רבה וסיכל את מועמדותו לתפקידים נוספים. משרדנו פנה לרב ישראל מאיר ביטון בבקשה לחזור בו מן הפרסום המזיק ולהביע את התנצלותו, אך הוא בחר שלא להגיב.
מאחר שכך, הוגשה תביעת לשון הרע ע"ס 420,000 ₪ כנגד הרב באמצעות משרדנו, אשר מתמחה בתביעות מסוג זה.
התביעה הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים לאחר הליך גישור שתוצאותיו אושרו ע"י בית המשפט. ההסכם אומנם נותר סודי, אך חשוב להדגיש כי התובע קיבל סכום נאות.
בנוסף לתשלום, ביקש התובע מהנתבע לנקות את שמו מכל רבב ולשגר מכתב התנצלות, וכך עשה בפועל.

אסיים בדברי כבוד השופטת דורית בייניש,
"אנו חיים בחברה שבה האלימות פושה כנגע, היתר לאלימות "קלה", עלול להידרדר לאלימות שחומרתה רבה".
על אף הנטייה ל"סובלנות" כלפי השיח הטעון במרחב הציבורי, אין להקל בזכותו הבסיסית של אדם לשמו הטוב ולנזק הרב אשר עלול להיגרם מדברי דיבה כאלו ואחרים, למען יראו ויראו.